אילת שיפמן

אילת שיפמן

מחנק

וידאו וצילום

——————————————

המניעים לעבודות שלי מגיעים מאירועים שונים שאני חווה ביומיום, אירועים מעצבנים/כואבים/מרגשים/מטלטלים, כל דבר שיגרום ללב שלי לזוז. כשאני הולכת ברחוב הכל מתחבר לכדי פסקול אחד ; רעש המנועים של המכוניות עם אנשים המדברים בבליל של שיחות מכל כיוון, תינוק בוכה, רעשי מכירות ברחוב, צבעוניות רחבה שמאפיינת רחוב סואן ובאמצע אני, קולטת את הכל.

 

העיניים שלי הם עיניים ביקורתיות, דורשות צדק וארגון. כלפי החברה ובייחוד כלפי עצמי. העבודות שלי הן לעתים אקט של מחאה. קול קטן בתוכי שמתנגד לפעילות זו או אחרת שנתקלת בה, וזה מספק אותי.

חודש עשירי, אני באוטובוס בשעת ערב צפופה ועמוסה עד כדי כך שאנשים עומדים באוויר. אני לא לבד, יש עוד ארבע נשים כמוני וכולן עומדות. לאחר סקירת אוטובוס קצרה אני מבינה שאין אפשרות אחרת מלבד להיחנק. אני עומדת ליד בחור צעיר שיושב ורגליו פרוסות לפנים כמו פריץ. רק לאחר מחאתי הנמרצת הואיל הלה לפנות את מקומו, עם פרצוף המום למדי, לאישה המבוגרת שהצטופפה לה בשקט בין העומדים.

עבודת הוידאו בה אני מנסה למחוק ולתפוס בו זמנית את התנועה ברחוב, היא נסיון בימוי בחיים האמיתיים. בימוי שלא עושה חשבון לאף אחד. הוא מתקיים במין מצב בו אני מנסה להשתלט על מציאות שלא ניתנת לשליטה, מנסה להרגיע ולהשקיט את כל הקולות שאופפים אותו, וגם אותי.

אילת שיפמן
אילת שיפמן

אילת שיפמן
אילת שיפמן