”יש ואין”

מאת: שלומית פלדור

”שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ…” (תהילים פרק קכ”א)

השאלה שמפנה דוד המלך מעלה כשמבטו נשוא אל ההרים –מאין יבוא עזרי? – יכולה להתפרש גם כקביעה: האין, החסר – דווקא ממנו תגיע התשובה. מן הקושי יוגדר ה-יש.

בוגרות ”אמן” – בית הספר הגבוה לאמנות לציבור החרדי – מציגות בתערוכה זו את עבודות הגמר שלהן בנושא יש ואין, בהן מגולמים תהליך הלמידה וההתפתחות האישית והאמנותית של כל אחת מהסטודנטיות. תהליך אמנותי זה כולל בדיקה והתנסות במדיומים שונים של חומר וטכניקה על מנת להביא לידי ביטוי רעיון או רגש בצורה המיטבית. תהליך כזה מחייב הקשבה לקולות שונים ולדעות מגוונות, אך גם לשיקול דעת ולבחירה ההופכת את המתואר כאן לאמירה אמנותית אישית ומדויקת. ניתן לראות בעבודות אלה סיכום, אך אפשר וחשוב לראות בהן גם פוטנציאל, נקודת המוצא של דרכן האמנותית של הסטודנטיות כבוגרות בית הספר וכיוצרות עצמאיות.

רבות מן העבודות מנסות להגדיר את היש ואת האין כשתי ישויות המתקיימות בו זמנית באותה מציאות. לעיתים הן מגדירות זו את זו כשני הפכים מוחלטים, כשם שתוהו ובהו מדגיש את הסדר, ולעיתים המרחק ביניהן הוא עדין וחמקמק כמו רגע המגע בין השמים לארץ. חלק מן העבודות בודקות את הגבול בין המוגדר למופשט ובין ה”נכון” והמקובל אמנותית לבין הפשוט ואולי אפילו החריג, וחלק מן העבודות בודקות את גבולות האין והיש של החומר ממנו נוצרו. מעניין לראות איך מתוך העבודות עולות סוגיות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, וכיצד מושגים מופשטים כמו כמיהה וגעגוע לובשים ברגישות, בתבונה ובתבונת כפיים צורת חומר.

 

 

 

 

הני פרסטר, צילום, תשע"גהני פרסטר, צילום, תשע"ג